לכתוב את אותו הסיפור 3 פעמים

 

אנשים שאלו אותי למה לקח לי 10 שנים לכתוב את הספר. למה? כי כתבתי אותו 3 פעמים בשלמותו.
אני רגיל מאוד בכתיבה של ספרים עיוניים (כתבתי כבר 4 כאלו). אבל ספר סיפורי?! ממש לא התחום שלי. אז מה עושים? עובדים קשה!
כשגמרתי לכתוב את הספר נתתי אותו לכמה חברים לקרוא. אין דרך יפה להגיד את זה – הם היו מזועזעים. עיקר האמירות היו בסגנון של: "הספר כבד מידי", "העלילה לא זורמת", "סיימתי אותו רק בשבילך". המסר היה ברור, שמחתי שיש לי חברים כנים וניגשתי לעבודה.
לא ניסיתי לשנות, אלא פשוט כתבתי מחדש. הפעם הוספתי מתח ולחימה לעלילה והספר שינה כיוון. לכו שנתיים וחצי קדימה וחברים אחרים מקבלים את הספר. הפעם התגובות מעורבות. רובם אומרים שהספר מהנה, די טוב – עוד כישלון. 
בכתיבה השלישית הכיוון של הספר השתנה ונוסף קו עלילה חדש לגמרי. כשהרגשתי שהספר בשל ניגשתי לאסף שור – העורך המלווה של הספר, חבר וגאון אמיתי. נאמר בעדינות שהוא לא הרגיש כמוני ושהתחיל שינוי מעמיק של כל הפרקים. 
בפעם השלישית הספר עובר לחברים יקרים אחרים וסוף סוף התוצאה חיובית – רובם אמרו שלא הצליחו להוריד את הספר מהידיים וקראו אותו בלילה אחד. (אין לכם מושג כמה אושר הדבר נותן לסופר, עד היום אני מתרגש עד עמקי נשמתי מתגובות של אנשים). 
אז אולי בכל זאת במקרה הזה העבודה הקשה ניצחה בסופו של דבר את חוסר הניסיון.

לבנר אולי.PNG

זהר צפוני - סיפורה של זריחה