חקר העתיד

אנשים מפחדים להסתכל לעתיד בעיניים. כשהם מסתכלים לעתיד בעיניים הם בעצם מסתכלים על הווה ומגבירים את הווליום. מלחמה בעתיד? צבאות עם רובים שמסתערים ויורים מאחורי חפצים – רק שהרובים הם מלייזר. נהיגה בעתיד? מושב נהג, מושב ליד הנהג, הגה ורכב עם זכוכית קדמית ואחריה מקום למנוע, רק שהרכב מרחף. וניתן היה להמשיך עם אין ספור דוגמאות.
בסרטים זה לא ממש בעיה (רק קצת חסר מעוף). הבעיה מתחילה כשאנשים חושבים על העתיד שלהם. איך נראה העתיד שלהם? באופן מפתיע כמו הווה. בהווה יוצאים לפנסיה – גם בעתיד!  בהווה עובדים בארגונים גדולים – גם בעתיד! 
הקושי במצב הזה הוא שאנשים לא מתכוננים לאפשרויות אחרות. הם לא חושבים על אופציות שהן סבירות לגמרי, אבל פשוט לא דומות להווה. 
יש אופציות כאלה? כן! למעשה כאשר רוצים באמת לחשוב על העתיד (לצרכים עסקיים, מדיניים או צבאיים) הדבר הנכון הוא לדבר על עתידים ולא על עתיד – על תסריטים אפשריים. 
הספר של "זהר צפוני – סיפורה של זריחה" עוסק בתסריט שכזה. הוא ממש לא התסריט היחיד האפשרי. אבל הוא אחד מהם וכדי לבסס אותו הייתי צריך להבין סיטואציות אנושיות דומות בעבר ולחקור אותם לעומק – מהבחינה הזו הוא דרש שילוב של פסיכולוגיה, סוציולוגיה, אקולוגיה, טקטיקה צבאית וכו'.
זה אחד הדברים שאני מקווה שאנשים יקבלו מהספר (חוץ מהעניין שבקריאה), היכולת לפצל את המבט לעתיד לכמה נתיבים של הסתכלות. 

לבנר אולי.PNG

זהר צפוני - סיפורה של זריחה